מדברים כלכלה. ערב יום העצמאות

( קצת הזנחתי לאחרונה את הבלוג, תקופה של עומס וחגים ונסיעות, וגם קצת דחיינות…
אני יודע שיש הרבה קוראים פאסיביים, תודה לכל מי שמתעניין
אז זה פוסט שנולד מיד אחרי יום העצמאות וסוף סוף יוצא לחופשי )


[חוץ. ערב בעיר גדולה. כביש ראשי חסום למכוניות. ]

ערב יום העצמאות, הרבה אנשים ומשפחות מכל הגילאים ממלאים את הכביש, הולכים לכיוון הפארק הגדול לקראת מופע הזיקוקים השנתי. ביניהם גם אבא ושלושה ילדים צוהלים.

בצידי המדרכות פורסים מוכרים ארעיים את מרכולתם, תוך צעקות רמות על טיב הסחורה שלהם ומחירה. המוכרים בני כל הגילאים, מילדים ביסודי, נוער ועד מבוגרים. מציעים צעצועים זוהרים, ספריי קצף וחוטים, מתנפחים בצבעי דגל הלאום, והלהיט התורן ספינרים בשלל דגמים וצבעים.

זיקוקים מרהיבים פוצעים את שמי הלילה ומאירים את הפנים בשלל צבעים. שלושת הילדים צוהלים עוד יותר.

בתום מופע הזיקוקים מתחילים לשוטט בינות לאנשים…

(נער עובר לידינו ומציע ספינרים ב-30 שקלים)
– שיר: אני רוצה ספינר אני רוצה ספינר אני רוצה.
אבא: את בטוחה שזה מה שאת רוצה? תחשבי טוב. לא רק בגלל שהאיש מוכר עכשיו.
– שיר: כן, זה מה שאני הכי רוצה בעולם! … יש כבר לכולם בכיתה.
אבא: וכמה זה עולה בחנות רגילה?
– שיר: לא יודעת…

(בינתיים ממשיכים ללכת ושני ילדים ביסודי מציעים ספריי קצף וספינרים)
אבא: הנה תשאלי אותם.
– שיר (מתגברת על הביישנות, שואלת וחוזרת): הם מציעים ב-25 שקלים.
אבא: הנה, עשינו סקר שוק קטן וכבר את חוסכת* חמישה שקלים מהכסף שלך. אבל עדיין אני מציע לך לקנות בחנות שכנראה תהיה זולה יותר מאשר אנשים שמוכרים ככה ברחוב.
(* נכון, לא באמת "חוסכת", אבל זה לא היה הזמן והגיל לדקויות…)

[הרשים אותי שבשונה מרוב המוכרים שהסתובבו שם בערב ושהיו בגיל תיכון, אלו היו שני ילדים בכיתה ד-ה להערכתי שמכרו מגוון מוצרים, צעקו בקול למי שעבר לידם והיו פעילים במכירה. לא רחוק מהם שני ההורים שלהם צפו מרחוק (והסתבר אח"כ שגם מחזיקים בתיק שלהם את המלאי).]

– שיר: טוב, אז אני אוותר על הספינר. אז אני רוצה ספריי קצף.
שלחתי אותה לשאול ולברר. אני עמדתי מרחוק בכוונה ולא התערבתי כלל. אפילו לא שמעתי את השיחה שלה.
– (חוזרת): הם מוכרים 15 שקלים לספריי אחד.
היה לי שטר של חמישים בארנק, ביקשתי שתחשב לי כמה עודף היא אמורה לקבל ואז הלכה לקנות את הספריי.

(חוזרת עם עודף ביד)
אבא: כמה עודף קיבלת מהמוכר?
– שיר: לא יודעת.
אבא: את צריכה לשים לב לכמה מחזירים לך. לפעמים לא נותנים הכל בטעות ולפעמים בכוונה. זה הכסף שלך.
[בגלל שמתן, אחיה הקטן ממנה, גם רצה לרסס ספריי אז אני מימנתי חצי מהספריי. ובהתאם הזכרתי לה שתחזיר לי בבית רק חצי מהסכום]

שני ילדים מרססים בספריי קצף לבן, כותבים את השם שלהם על הכביש, מציירים לב קטן, מצחקקים, מכסים עמודי תמרורים בקצף… עד שאוזל כל הקצף מהמיכל.

[חוץ. לילה. כביש ראשי. אבא ושני ילדים צוהלים ואחד שמתעייף בעגלה מתחילים ללכת בחזרה הביתה.]

דוכנים רבים פרוסים לאורכו של הכביש, משחקים עם אורות מהבהבים, פטישים מנופחים בצבעי הלאום, מיכלי קצף וחוטים, בובות ועוד.

– שיר: אני רוצה ספינר!!!
אבא: זה הכסף שלך, תחליטי מה את רוצה. אני רק אומר שכרגע זה יהיה לך יקר יותר.
– שיר: רוצה את זה עכשיו!

(כעבור 10 שניות)

– שיר: בעצם אני רוצה פטיש מתנפח של יום העצמאות.
אבא (מופתע): אני מבין שאם את מוותרת על לקנות ספינר בכזו מהירות אז כנראה שאת לא באמת רוצה ספינר וזה לא כזה חשוב לקנות.

[ביני לבין עצמי חשבתי שאחרי כל ההסברים שלי, אני רק מייעץ ובסופו של דבר זה הכסף שלה ובעצם זו מטרת דמי הכיס שהיא מקבלת.]

שיר רואה מין חרב עם אורות של פיקאצ'ו שמושך את עיניה.
– שיר: את זה אני רוצה. החלטתי.
אבא (עומד בצד תופס מרחק קל): לכי לדבר עם המוכרת.
שיר מתביישת, עומדת ליד הדוכן קצת בצד וכאילו מחכה שהמוכרים יתייחסו אליה.
סימנתי לה שהיא צריכה להתעקש וליזום שיחה.
– שיר: הם מציעים את החרב ב-25 שקלים.
אבא: מעולה. עכשיו  תבררי כמה מוכרים בדוכנים אחרים.
– שיר (חוזרת נלהבת): הם מוכרים את זה רק ב-20.
מיד היא רצה לעוד כמה דוכנים ומבררת שם. מסתבר ש-20 זה הכי נמוך.

בזמן שבחרה חרב, מתן גם רצה אקדח בועות שעלה 25, ביקשתי מהמוכר שנקנה את החרב ואקדח הבועות ב40 במקום ב45, הפניתי את תשומת לב של שיר לזה שחסכתי הוצאה של חמישה שקלים ע"י התמקחות עם המוכר, מונח חדש בשבילה.

[חוץ. לילה. רחוב עירוני קטן. אבא ושלושה ילדים כבר יותר עייפים צועדים הביתה.]

בדרך הביתה רואים חנות שמוכרת פטישים מתנפחים וספריי במחירים קצת יותר זולים מהדוכנים בפארק.

אבא: את רואה שפה אין כמעט אנשים והחנות רחוקה מהפארק, אז כדי למשוך לקוחות הם מוכרים את מה שראינו הרגע בזול יותר מהדוכנים. יש דבר כזה שנראה ביקוש, שאם הרבה אנשים רוצים לקנות משהו…
– שיר: כמו החרב והספריי
אבא: נכון, אז האנשים מוכרים את הדברים האלו במחירים גבוהים יותר. ואם יש רק קצת אנשים שרוצים לקנות, כמו בחנות הזו שהיא רחוקה מהפארק, והם רוצים לגרום לאנשים לבוא אליהם, אז בחנות הזו מוכרים במחירים נמוכים יותר.


כשהמשכנו בדרכנו הביתה חזרתי איתה על הדברים שנתקלנו בערב:

  • סקר מחירים
  • חישוב עודף נכון
  • רצונות ודחיית סיפוקים
  • ביקוש ומחירים
  • ביטחון עצמי – לדבר עם המוכרים ולהתמקח
  • מיקוח – להוריד מחירים
  • חיסכון בהוצאות
  • יוזמה – היוזמה של ילדים שלא גדולים ממנה בהרבה למכור ולשווק עם ביטחון כדי להרוויח כסף לעצמם.

[וכשהגענו הביתה נתתי לשיר לחשב כמה כסף היא הוציאה היום ולהחזיר לי מתוך קופת ההוצאות שלה].

שאלה: האם הילדים שלכם יודעים להתמקח בחנות, האם הם מתביישים לגשת למוכרים או יודעים בדיוק לדרוש מה שהם רוצים? האם כהורים עשיתם פעילויות מסוימות שהגבירו את הביטחון העצמי של הילדים? איך אתם מדריכים את הילדים לבצע סקר מחירים בין חנויות? איך הילדים מתמודדים עם דחיית סיפוקים ועם הרצון של "כאן ועכשיו"?    מוזמנים להשאיר תגובה.

[תמונה ברישיון CC]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s