תוכנית החלוקה

ראינו בפוסטים קודמים על דמי כיס (כאן וכאן), שיש יתרונות חינוכיים רבים לתת לילדים כסף, פחות חשובה השיטה האם לתת בצורה מסודרת כל שבוע או רק באירועים וחגים, העיקר שהילדים ירגישו את הכסף בידיים, ישחקו איתו, יתרגלו לקיומו, ויתחילו להבין את כוחו של הכסף בהתאם לרצונותיהם הצעירים.

כדי למלא מספר מטרות של דמי הכיס, מחלקים את הכסף לכמה קופות חיסכון שמשמשות למטרות משנה: לבזבוזים/הוצאות, לחיסכון ולתרומה. מחלקים את דמי הכיס בין הקופות בעת קבלת הכסף (לא משנה מאיפה הסכום הגיע – דמי כיס, מתנה מסבתא או שכר עבודה).

הסיבה לחלוקה היא שככה הילד מתרגל שהכסף משמש למספר מטרות שונות עם אופק זמן שונה.

כמה כדאי או רצוי לחלק בין הקופות השונות

קראתי ושמעתי הרבה דעות ורעיונות לגבי העניין הזה, אני אפרט כמה בודדים, אבל עקרונית כל משפחה יכולה כמובן לשנות ולהחליט אחרת, לבטל חלק אחד או להוסיף למטרות שונות שלא חשבתי עליהן.

כשהתחלנו עם שיר בגיל 5 פיצלנו את דמי הכיס שלה לשניים – בזבוזים וחיסכון. גם ככה כל נושא הכסף היה חדש לה ללמוד מה עושים איתו ואיך למנות אותו (במיוחד כשכסף בשווי נמוך פחות משקל הוא בעצם חשבון עם שברים, ובנוסף הגודל הפיזי מתעתע ילדים מה שווה יותר), להתחיל לרכוש מילים וביטויים כלכליים (אני זוכר שדי בהתחלה שאלתי אותה כמה עולה סוכריה שהיא רוצה, והיא לא הבינה למה סוכריה צריכה "לעלות" ולאן… :-)).

אפשרות אחת שהחלוקה לקופות השונות יכולה להיות לפי אופי הילד – אם הוא חסכן יותר בטבעו אז 75% מהכסף יילך לחיסכון ו-25% יילך לבזבוזים. ואם אופי הילד לבזבז אז 25% מהכסף יילך לחיסכון ו-75% יילך לבזבוזים (*).

חשוב שחלק הבזבוזים יהיה כדי שלילדים יהיו ההזדמנויות גם ליהנות מהחיים לקנות לעצמם ארטיק או צעצוע קטן וכשגדולים יותר לעשות פעילויות כמו ללכת לסרט עם חברים, וגם כדי ליצור אצלם מפגשים כלכליים עם העולם החיצוני שלא יופתעו להיתקל בהם בפעם הראשונה רק כשמגיעים לגיל צבא או אפילו רק בזמן לימודים באוניברסיטה.

(*) אני לא כל כך מסכים עם החלוקה הזו לפי אופי הילד – בעיניי אופי הילד לא צריך להשפיע על כמה הולך לחיסכון וכמה להוצאות. ההיפך הוא, שילד שמוציא הרבה אם הוא ייתקל בקופה ריקה ולא יוכל לקנות את החטיף האהוב עליו או לא יוכל לצאת עם חברים כי לא נשאר לו כסף פה בנקודה הזו משהו בהתנהגות הכלכלית של הילד משהו יתחיל להשתנות. להתאים לו את החלוקה ולהגדיל את חלק ההוצאות רק נותן לו פרס ולדעתי מלמד אותו שיעור לא נכון על חיסכון.

מאידך, גם ילדים עם אופי חסכן, זה לא הכי רצוי. אז תגידו שמה רע בלחסוך יותר? הלוואי עלי שאצליח לחסוך 75% מההכנסה שלי… אז זהו, שמטרת הכסף באופן כללי היא לחיות, האפשרות ליהנות מדברים שגם עולים ושווים כסף ולא רק לצבור הר מזומנים. מטרה משנית שלנו כהורים היא גם שהילדים יתמודדו עם אתגרים כלכליים. ילד שרק חוסך לא באמת מתמודד ומאותגר בהחלטות פיננסיות, ופחות חשוף גם למושגים פיננסיים.

אם רוצים להכניס מטרה ראויה נוספת, כמו שפירטתי מקודם, אפשר לשלב את נושא התרומה לשיטה הכלכלית הביתית שלכם.

שתי חלוקות שראיתי שמקובלות: 10-20-70, ושיטה שניה 10-40-50.

בגדול זה די אותו דבר רק אחוזי חלוקה מעט שונים. 10 בשביל 10% מהכסף שהילד או הילדה מקבלים/מרוויחים הולך לתרומה, 20% או 40% הולך לקופת החיסכון, ו-70% או 50% הולך להוצאות שונות.

ההבדל הגדול בין שתי השיטות נובע מכך שבחלוקה של 10-20-70 (שזו שיטה למתקדמים) חלק ההוצאות גדול יותר כיוון שבשיטה זו הילדים אחראים לשלם על עצמם על מגוון הוצאות, הוצאות שכמעט כל ההורים משלמים על ילדיהם באופן אוטומטי. הנושא שווה הרחבה מיוחדת בעתיד.

בחלוקת 10-40-50 נותנים אפשרות גדולה יותר לצבור לחיסכון אבל שחלק ממנו עדיין הולך לתרומה.

אפשר גם להקדיש רק 5% מהכסף שנכנס, ההחלטה בידיכם.

מתחילים…

  1. ההורים קודם יושבים לבד ומחליטים על שיטת דמי הכיס המועדפת –
    1. כמה לתת לכל ילד
    2. מתי לתת – פעם בשבוע, שבועיים, רק בחגים, בכלל לא כי הסבא והסבתא מפנקים באופן קבוע…
    3. האם זה יהיה דמי כיס מוגבלים שההורים נותנים או רק סכומי כסף שניתנים מדי פעם כמתנות
    4. מה שיטת החלוקה למטרות שמתאימה למשפחה ולכל ילד בנפרד
    5. אם מפרישים סכום לטובת תרומה, האם יש גוף שההורים רוצים לתרום אליו כולם ביחד או שכל ילד יחליט בעצמו מי קרוב יותר לליבו.
    6. מה שיטת הריבית של חלק החיסכון.
  2. יושבים עם הילדים, עם כל אחד בנפרד או כל המשפחה ביחד, ומסבירים להם לפי גילו והבנתו מה מתכוונים לעשות ומה המטרות.
  3. אפשר לעשות מפגש כיף ולהכין מראש חומרים ליצירה ולהכין קופות לכסף שלהם עם שמות ומדבקות. הכנת הקופות רק יחבר אותם יותר רגשית לרעיון (מעשי יותר עם ילדים צעירים).
  4. כל נקודת זמן שנקבעה – חשוב שההורים יתמידו במתן דמי הכיס.
  5. קוראים לילדים ונותנים להם את דמי הכיס מזומן ביד (**) ודואגים שכל חלק יילך לקופה המתאימה לפי אחוז החלוקה שנקבעה.
  6. מדי פעם לוקחים מישהו מהילדים והולכים איתו לצרכניה, חנות צעצועים, סופר וכו' ביחד עם הכסף שלו ויוצרים איתו חווית צרכנות שבה הילד בוחר את הפריט, הולך לקופה ומשלם מהכסף שלו בעצמו. כמובן שההורה יעזור לספור את הכסף אבל העיקר שהילד ירגיש שהוא מבצע את הקניה.
  7. פעם בתקופה קבועה מראש (לדוגמה כל 3 או 6 חודשים, או ביום ההולדת) כל הילדים מוציאים את קופת החיסכון ומונים כמה כסף יש ברשותם.

    ההורים מוסיפים לחיסכון של הילדים את אחוז הריבית כפרס על זה שהילדים גילו איפוק ודחיית סיפוקים.

פירוט נוסף בפוסט הבא.

(**) הערה לגבי מזומן – השיטה מצוינת בעיקר בגילאים נמוכים. בגילאים גדולים יותר צריך להתחיל לשלב חשבון בבנק. עוד מזה בפוסט נפרד.


אגב "תוכנית החלוקה", הייתי חייב… משחק המילים התבקש על הנושא 🙂

[תמונה ראשית ברישיון שימוש CC מקור Mark Ou]

4 תגובות על ״תוכנית החלוקה״

  1. אהלן,
    אנחנו, כאמור, מיישמים את תוכנית החלוקה. שאלה שלי: איך אתם מסבירים לילדים את ההבדל בין חסכון להוצאות, זאת אומרת, למה בעצם (מבחינתם) מיועד החיסכון?
    תודה!

    אהבתי

    1. כרגע הניסיון שלי הוא רק עם הגדולה. הסברתי לה שקופה אחת מיועדת לחיסכון לדבר גדול, לצעצוע או משחק ששווה הרבה כסף (הרבה בשבילה). ובתוך הקופה של החיסכון הכנסנו פתק שבו אני רשמתי שני משחקים שהיא רוצה לקנות כשיהיה לה סכום מספיק, והיא גם איירה ליד בעצמה (זה היה בגן חובה לפני שעוד ידעה לקרוא). אפשר אפילו להגדיל לעשות וללכת ביחד עם הילדים לחנות או שתיים וממש להצמיד מחיר למטרת החיסכון שבחרו.
      אחרי שהבינה מה עושים עם חיסכון, קל יותר להסביר על הקופה השניה שמיועדת לקנות דברים מזדמנים, כמו ממתקים או משחקים קטנים שהיא לא תיכננה. מה שבא לה.
      זה מהות ההבדל בין הקופות – באחת מתכננים מראש עם מטרה ובשניה לא מתוכנן ואימפולסיבי.

      עוד חצי שנה מתן גם יתחיל לקבל דמי כיס, ונראה אם אני מצליח לשחזר מה שעברתי עם שיר… 🙂

      אהבתי

  2. האם הריבית היא רק מהחיסכון?
    מה עם ילד ששם בחיסכון, אבל גם סכום הביזבוזים נשמר בחלקו? לא מגיע "פרס" של ריבית גם על השמירה על הקיים?

    אהבתי

    1. מטרת קופת ההוצאות/בזבוזים היא להשתמש בכסף וללמוד את עולם המושגים של חנות, מוצרים, שופינג, קניון, רצונות וצרכים, ועוד ועוד. כלומר אנחנו רוצים שהילדים ישתמשו בכסף ואפילו "יפשטו את הרגל", כדי להתמודד עם מושג של חיסכון וצרכים.
      וזה גם ממש דומה לרעיון של עו"ש ושל תוכנית חיסכון בבנקים – כמו שבעו"ש לא מקבלים ריבית (נכון יש כמה בנקים שנותנים ריבית זכות אבל נזניח את זה כרגע), וכמו שעל כסף מזומן ששוכב בארנק שלנו אף אחד לא נותן לנו ריבית עליו – כך גם בקופת ההוצאות של הילדים.

      כמובן שאם מרגיש לך נכון לתת ריבית גם על מה ש"נחסך" בקופת ההוצאות – זה בסדר, אין נכון ולא-נכון. יש מה שמתאים לכם, בתא המשפחתי שלכם, והמסרים החינוכיים שאתם רוצים להעביר באותן פעולות.

      אהבתי

כתיבת תגובה